הרצל ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעים רכשו טיול מאורגן מהנתבעת 1 ובמסגרת הטיול היו צריכים לחזור ממוסקבה ביום 10.5.10 בטיסה מס' 120312 של הנתבעת 2, שהייתה אמורה להמריא ממוסקבה בשעה 21:00. מסיבות לא ברורות קיבלו הודעה שהטיסה הוקדמה והגיעו לשדה בשעה 15:00.

לא כך היו פני הדברים וחל איחור משמעותי ביציאת הטיסה עד שעה 09:00 למחרת.

התובעים, אנשים לא צעירים, נאלצו לישון על רצפת שדה התעופה, ובמשך כל תקופת ההמתנה קיבלו מזון רק פעם אחת.

התובעים סבורים שלאור האיחור הרב, היה על הנתבעות לספק להם לינה מסודרת במלון.

לאור האמור התובעים עותרים לפיצוי צנוע של 1,000 ₪.

2.הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון.

באשר לנתבעת 2, הוסבר לביהמ"ש כי האיחור בטיסה נגרם באופן בלתי צפוי לחלוטין, שכן המטוס שהיה אמור להטיס את התובעים הביתה היה בסנט פטרסבורג, אך השלטונות המקומיים לא אפשרו למטוס להמריא מהטעם שלאנשי הצוות חסרות אשרות (ויזות), דבר שעל פי כל הכללים והתקנות לא נדרש לצורך הטיסה מסנט פטסבורג למוסקבה.

על פי המידע שהיה ברשות הנתבעת 2, הסברה הייתה שדובר בבעיה טכנית ושהמטוס ישוחרר מיידית לדרכו.

לדברי נציג ארקיע, דובר ככל הנראה במעשה פוליטי "מעבר לגודל של ארקיע" (עמ' 2, ש' 14).

נציגי הנתבעת פנו למנהל התעופה האזרחית, ללא הצלחה, ובסופו של דבר השלטונות בארץ עיכבו מטוס רוסי, על מנת לשחרר את המטוס של ארקיע.

לאור מצב דברים זה טענת ארקיע הייתה שלא היה ברור כמה זמן האיחור ימשיך, ומשום כך לא הופנו הנוסעים למלון, דבר שהיה אפשרי לו הנתבעת הייתה יודעת בוודאות שהאיחור יימשך 6 שעות או יותר, וכך טענה הנציגה:

"לו חברת ארקיע הייתה יודעת שהדבר לא פתיר ושאנחנו עלולים להישאר שעות, כמובן שהיינו מוציאים אותם למלון" (עמ' 2, ש' 23-24).

3.דברי נציגת הנתבעת מקובלים על בית המשפט, ואין בפיהם של התובעים תלונות על עצם האיחור, אלא בטיפול בהם במשך האיחור. גם אם ארקיע לא ידעה מתי ניתן היה לטוס, היא ידעה שנוסעיה (כולל התובעים) תקועים בשדה תעופה, ללא אוכל או שתייה, וללא כל מידע מעודכן לגבי המצב האמיתי.

במשך כל התקופה סופקה לתובעים ארוחה בשווי של 7 אירו (וזאת בשעה 01:00 בבוקר). התובע הגדיר את האוכל כ"מנת קרב".

4.החלטתי לקבל את התביעות ולהלן הנימוקים לכך:

1.במקרה כגון זה, כאשר יש איחור שמתמשך, חובה על ארקיע לדאוג בצורה נאותה לצרכי הנוסעים. גם אם לא ידעה הנתבעת 2 כמה זמן האיחור יימשך, הייתה עליה החובה להעסיק סוכנים מקומיים לטפל בצרכים הבסיסיים של הנוסעים.

2.ניתן היה לספק שתיה ואוכל בצורה נאותה וברצף, ואפילו לשלם על מנת לאפשר לנוסעים להשתמש בטרקלין של VIP או דומה לכך.

3.ברור שתוך עיסוק בפרשת המטוס, הנוסעים (כולל הנתבעים) הוזנחו בצורה לא מקובלת.

4.מדובר בדרישה מוצדקת לפיצוי, ואף אם הייתה עתירה לסכום גבוהה יותר, הייתי נעתר לה.